<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער רביעי ס"ד</h1>
<h2>דף כו.</h2>
מי שלא התפלל תפלה בזמנה אם מזיד הוא אין לו תקנה, ועליו הכתוב אומר מעוות לא יוכל לתקון. ואם שגג או נטרד מתפלל אותה בזמן תפלה הסמוכה לה. כיצד טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ראשונה תפלת המנחה ושניה תשלומי שחרית, לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ראשונה תפלת ערבית שניה תשלומי מנחה, לא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ראשונה תפלת שחרית ושניה תשלומי ערבית. כתב הר"ם טעה ולא התפלל [תפלה אחת וגם] לא תפלה הסמוכה לה אין משלים אלא אחרונה בלבד כיצד טעה ולא התפלל לא שחרית ולא מנחה יתפלל ערבית שתים [ראשונה ערבית] אחרונה תשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר יומו וכן בשאר תפלות ע"כ. יש מי שדקדק מלשון הר"ם שכתב, שכבר עבר יומו, שאם לא התפלל ערבית ושחרית מתפלל במנחה שלשה, שכולן ביום אחד הן. ולא נתברר לי, כי מה שכתב הר"ם שכבר עבר יומו, לפי שזמנה היתה בתפלה הסמוכה לה ואין משלים אלא אחרונה בלבד. וכן כתב בביאור הרב בעל התוספות. וכתב הראב"ד אין לי להורות בזה לא אסור ולא היתר, ואם רצה להשלים משלים. אבל אם נזכר בסמוכה לה ולא השלים טעותו אינו משלים במופלגת ממנה שהוא כמי שבטל במזיד. כתבו הגאונים אדם שנאנס בחולי או שהיה חבוש בבית האסורין אחר אנסו מתפלל ומשלים כל תפלותיו. כבר כתבנו דעת הר"ם. והרב בעל התוספות אמר שאין משלים אלא אחרונה בלבד. ואולי יש חלוק בין אונס לשוגג. ובדברים אלו אין לנו הכרע כאחת מן הסברות, הואיל ויכול להתפלל תפלת נדבה. [כז.] ומי שלא התפלל תפלת שחרית ומוסף והגיע זמן המנחה מתפלל תחלה מנחה, שזמנה עוברת, ואחר כך מוסף שהיא בזמנה, ואחר כך שחרית שהיא לתשלומין. וכתבו הגאונים שאם לא התפלל מוסף ביום שיש בו מוסף אין מתפלל ערבית שתים, שתפלת מוסף לא נתקנה אלא משום ונשלמה פרים שפתינו, והואיל ועבר יומו בטל קרבנו, מה שאין לו' כן בשאר תפלות שהן רחמים ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.
